[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








עצה לשארית החיים

אדם הוא אדם, באשר הוא
הכל שווים בלידתם, אחריתם.
חייה את חייך, אהבותיך,
אך היזהר בחיי אחרים,
כי כל חיים הם יקרים.
צעד מסביב בזהירות,
שלא לדרוך על צמחים -
גם לפרחים נשמה בשדות.
דברי נועם לא נשכחים
והיפוכם היא הפגיעות.
התחל בחיים חדשים,
אף אם לא יהיו שונים
ממה שהכרת עד כה.
לא חשובה המסגרת,
הבחירה היא בידך,
זכור מאין אנו באים
והיכן נמצא עצמנו
יום אחד, בין כה וכה.


נכתב ביום 7.1.2007  

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3349439,00.html

תגובה 2



                                                       
           

                                      ה פ ר ו צ ה


היא הייתה צעירה מאוד, למעשה נערה עדיין. אך לפני כחודשיים
יצאה אל העולם הגדול. לא, היא לא עזבה את הבית לגמרי. על-פי
לבושה, ירכית וחצאית "עד הברך" בצבע חאקי בהיר-חיוור, ועל-פי
כובע הסירה הכחול-בהיר שחבשה לראשה, כשתיק שחור שרצועתו תלויה
לה על כתפה הימינית, ניתן היה להבחין כי הנערה גוייסה לא מזמן
לצה"ל, ולא סתם לצה"ל, אלא לחיל-האוויר. על שרוולי הירכית לא
היה עדיין כל סימן לדרגה כלשהי, "דרגה: טוראי, מקצוע: רובאי
1", כפי שנרשם בתעודת החוגר. אמנם, חפצה הייתה לשרת בתפקיד
ובחיל אחרים, נניח, פקידה פלוגתית בצנחנים, תפקיד נחשק בקרב
החיילות, אך בכח-אדם של צה"ל לא היה, כנראה, צורך בכל-כך הרבה
פקידות פלוגתיות.. הייתה לה, לנערה, האפשרות להמשיך במסלול של
מפקדת כתה במחנה טירוניות, כפי שהציעה לה המ"מ בשיחה שהתקיימה
במשרדה לקראת סיום הטירונות ב"מחנה שמונים", אולם וויתרה על
הרעיון,לאחר ששקלה האם כדאי להעביר את השירות הצבאי כולו
"בטירונות אחת גדולה" והיא, תוך יומיים-שלושה,עומדת לסיים "סוף
סוף"  את הטירונות שלה עצמה. לבסוף, נפל הפור,  והנערה צורפה
לשורות חיל-האוויר.

עכשיו, בשעה 21.00 בלילה קייצי ומהביל שכזה,  ליד תחנת הרכבת
ש"בדרך חיפה", עשתה החיילת דרכה לביתה לחופשה קצרה. בדמיונה
תיארה לעצמה איך תגיע לביתה בסביבות השעה 22.00 בלילה,איך אמה
תקבל פניה בפתח הדלת ותושיב אותה מייד ליד השולחן לארוחה טובה
ואחר-כך, "מקלחת טובה ולישון." כל שהיה עליה לעשות, לחצות את
הכביש של "דרך חיפה" ולתפוס את קו 18 של אוטובוס "דן". ואכן,
כך עשתה. בזהירות חצתה את הכביש וצעדה אל עבר התחנה. המקום
נראה חשוך ושומם מאדם והחיילת רק התפללה שהאוטובוס יגיע כמה
שיותר מהר. כך המתינה חמש, עשר  וחמש-עשרה דקות, אך שום רכב
גדול הדומה לאוטובוס לא נראה באופק. כעבור כעשרים דקות של
המתנה, החליטה "לעזוב את המקום החשוך הזה" ולצעוד לעבר תחנת
האוטובוס שברחוב ארלוזורוב הסמוך, שם בוודאי המקום מואר והומה
אנשים, אשר יצאו מהצגה או מופע כלשהו ב"בית לסין", או סתם
אנשים שבילו בחנויות בככר המדינה הסמוכה. כך צעדה החיילת ברחוב
ארלוזורוב ולבסוף, לאחר כברת דרך ארוכה, הגיעה לתחנה של קו 18.
להפתעתה הרבה, גילתה חיילת חיל-האוויר במקום קבוצה גדולה של
כ-20 אנשים הממתינים בתחנת האוטובוס. "מה קרה?" שאלה את אחד
הממתינים. "יש שביתת אוטובוסים כללית" השיב לה זה, ובהתמרמרות
הוסיף: "אני מחכה כאן כבר שעה לאוטובוס". "תודה" -השיבה לו
החיילת, ובחוסר ברירה תפסה לה משבצת על המדרכה והמתינה כמו
כולם לאוטובוס המיוחל.

תנועת כלי הרכב זרמה לאיטה ברחוב ארלוזורוב. בשעה זו, מיהרו
האנשים להגיע לביתם, מי לאחר יום עבודה מפרך ומי לאחר בילוי.
לפתע, עצרה אחת המכוניות לצד המדרכה...שם, על המדרכה, במרחק של
כשני מטרים ממנה, עמדה בחורה צעירה, לבושה בלבוש צעקני, בחולצה
מנומרת ובחצאית עור שחורה, המכסה בקושי רב את חלקם הגבוה יותר
של ירכיה, ופניה מאופרות באיפור כבד. לרגליה נעלה זוג מגפיים
שהתארכו עד לברכיה. המחשבה הראשונה שחלפה בראשה של החיילת
הייתה: "מי הולך במגפיים בחום הזה?" ועוד מחשבה: "הנה, תפסה לה
טרמפ הבייתה".  הצעירה החליפה משפט או שניים עם נהג הרכב,
אחר-כך  פתחה את הדלת הקדמית ברכב והתיישבה בזריזות ליד הנהג,
שלחץ על דוושת הגז, והשניים יצאו לדרכם.

אך מה הייתה רבה הפתעתה של החיילת, משהבחינה כעבור כ- 10 דקות
באותו רכב ממש, הבא ממול ונעצר בצידו השמאלי של הכביש. מן הרכב
יצאה בקלילות אותה בחורה צעירה, כשהיא אוחזת את ארנקה בחוזקה.
היא הסתכלה ימינה ושמאלה וחצתה במהירות את הכביש בין המכוניות
המשתרכות להן  בכביש באורות דלוקים, עד אשר הגיעה לשפת המדרכה
שמנגד, ממש לאותו מקום ממנו יצאה ל"דרך". בעוד זו לא הספיקה
להגיע אל המדרכה, יצא בחור, שחום עור ומצולק פנים מחצר אחד
הבתים וניגש אליה. תוך שזו תולה  בו עיני עגל, פתחה את ארנקה,
שלפה ממנו שטרות כסף, מסרה לידיו, וניכר על פניה שהיא מצפה
ממנו לאות תודה כלשהו. לבסוף, לאחר שספר את השטרות, התרצה הוא
והתנשק איתה קלות ואחר-כך האיץ בה לשוב אל מקומה שעל המדרכה.
נראה היה, כי הצעירה מרוצה עד מאוד ובאה על סיפוקה. ככל הנראה,
חשבה כי היא היא אשה של גבר אחד, כאשר, למעשה, הייתה היא אשה
של כל הגברים. נראה היה, כי היא מוכנה לעשות הכל עבור הגבר
שלה, גם לעסוק בזנות.

חיילת חיל-האוויר נראתה מזועזעת עד עמקי נשמתה הרכה בשנים.
הייתה לה זו הפעם הראשונה בחייה, שבה נתקלה בפרוצה בשעת מעשה,
ועובדות החיים, אורחותיהם על פני כדור הארץ והמחזה שנגלה
בפניה, נפלו עליה כרעם ביום בהיר.

שביתת האוטובוסים נמשכה עוד ועוד. מדי רבע שעה לערך, הייתה
עוצרת מכונית ליד הפרוצה, הנהג מחליף עמה מילה או שתיים, זו
נבלעת בתוכה ולאחר לא יותר מ-10 דקות, מחזיר אותה הנהג למקומה,
שם מוסרת לסרסורה את שטרות הכסף וחוזר חלילה, וחוזר חלילה. רק
קבוצת האנשים ובהם חיילת חיל-האוויר, המשיכו עדיין לעמוד על
מקומם ולא משו משם.


בשעת חצות של אותו לילה חם ולח, קיץ 1974, הסתיימה שביתת
האוטובוסים הגדולה ובאחת אחר חצות שבה סינדרלה, לבושה במדי
חיל-האוויר לביתה, כשהיא מלאה בתובנות - "בעולם ישנן גם זונות,
מאחורי כל זונה עומד סרסור, ומאחורי כל בית זונות עומדת המדאם"


נכתב היום, 17.1.2015 - מוקדש לכל בתי הזונות,לסרסוריהן ולמדאם
של בית-בושת, באשר הם.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אף פעם לא היית
ילדת דגני בוקר,
שחשבה שזה פתרון
טוב להסתובב עם
ילדות
הצימוקים.

תרגום חינם לשיר
של טורי איימוס.


תרומה לבמה




בבמה מאז 4/7/13 15:32
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
לילית לוי

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה