צביה מילר / שוב, היא |
אכלת אותי
והקאת
לעסת עצמותי למשחק.
הגיעה העת,
שחררי
אותי.
עיגולים שחורים תחת העיניים
נוטים לרמז
חטאים של ליל אמש.
עוד חטא אחד לאוסף.
אין מנוח אין
מחילה.
הזמן מוסיף ומוסיף
נזילה שרברבית.
שמישהו יסגור כבר את השיבר
או לפחות
ינעים את הטפטוף החורפי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|