כה טובים הם חיי המותרות.
כפות רגליי הרכות טובלות קלות
במי הבריכה החמימה. מחשבות
סתם באשר הן נפסלות
בחיוך קטן.
הן ממילא טובעות.

כה טוב לי לשבת סתם כך לחוד.
נפרדת מן העומק המשטה שקיים
בכל וכל. אפילו אם ארצה לא אוכל
לטבוע במאגר הרדוד של הים
הפרטי שלי.
אפילו אם אשכב.

כה יפה כאן לבד וטוב ומקסים.
אני מרפה שרירים נוזפים, ופוסחת על ההלם
כספר קליל נוסף ברשימת הספרים שעליי
לקרוא בהזדמנות. פילוסופיית חכמת חלם
צפה איתי בהווה מלא במבטים לשמיים בעיניים
עצומות לרווחה.
כך נתבונן בעולם כולו.

מה טובים ויפים הם חיי המותרות.
לא קונה חלומות שאני לא רוצה לחלום
בלילות המוארים בחשמל, אבל אני ו
פילוסופיית חלם כבר החלטנו שלבי יחדל מלהלום
בדיוק כאן, בשלווה. כאן באושר
מזויף. (ועושר אמיתי)
כאן בבריכת הדמעות (שלי.)