מיכאל חוטה היה רק נער חוטב עצים פשוט מהעיירה הקטנה דספרדו
ששוכנת בצפון ארצות הברית.
כל בוקר התעורר מיכאל מוקדם בבוקר, נעל את נעליו ויצא לקושש
עצים בשדה הסמוך לאורוותו.
כך תמיד, לאורך שנים, ללא כל הפתעות וצפיות, קם בוקר-בוקר
במוקדמות היום והחל הוא מקושש עצים אשר היו לאנשי העיירה שלו.
יום אחד סתווי, חתום בשמש מציצה מהרקיע השוקק לנגיעת קרני השמש
בקרקע, קם מיכאל כהרגלו והחל מקושש עצים.
דבר בלתי צפוי קרה והוא הבחין, בקושי יש לציין, בנערה שנראתה
כאליו אבדה ומנסה לחלץ עצמה בחזרה.
הוא לא חשב פעמיים והחל רץ לעבר הנערה. כשהוא ראה אותה והיא
אותו ניתץ באותו רגע זיק של אהבה מבעד למצופה.
החל הוא שואל בבישנות את שמה והיא אותו כשהיא מסמיקה באיזור
לחייה העדינות שהקרינו את היופי שרק היה באגדות.
קראו לנערה לאה והיא היתה ביתו של אדמונד דה ז'קי.
שאל הוא אותה, "האם איבדת את דרכך?"
היא הסתכלה עליו ואמרה לו "לא, חיפשתי פחזניות לבשל לאמי
החולה"
מיכאל הסמיק ולא ידע מה להגיד, נראה היה כאילו בלע את לשונו
ללא כל רצון.
מיכאל, הנער הפשוט עם עיני התכלת שאל את לאה "בתו של מי את?".
לאה לא ידעה להגיב כי פחדה שמא ידע שהיא בתו של האדמונד והוא
יצטרך להתרחק ממנה, שלא יתפסו אותו איתה.

לאחר שעה ארוכה של בירבורים ודיבורי הכרות החילטו השניים
להתחתן על עץ הנקרא "עץ בית האתרוג".

הם התחתנו וחיו באושר ועושר והביאו את בנם הבכור, שלומי חוטה,
שהיה אף הוא חוטב עצים משופר עם עיני ברקת וכיזבון עז.

הם היו מיכאל ולאה חוטה שכונו בעיירה שלהם "הזוג השחום".