איל עובדיה / מכורה |
אדמה מקוללת ללא כל חמלה
מחבקת בניה עד אובדן נשימה
מיניקה עולליה בחלב שנאה
מה רק רציתי מולדת קטנה
חלקת אלוקים פיסה של שלווה
לנטוע בך עץ ואולי גם גינה
לשיר על יופייך, לרקום מנגינה
מה שנתת לי אדמת מכורה
נשרף ונותרה לי אדמה חרוכה
בה השארתי חלום, שארית של תקווה
וחיוך שמהול בקורטוב אכזבה
כיצד השתנית לי מדינה אהובה
על הארץ מוטלת פצועה וזבה
וברקע שמעתי את אותה מנגינה
כשליוויתי אותך בפעם האחרונה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|