|
עוד מוטל על גופי צל דמותך
ונוסך בי תחושה ממכרת
התרגשות שנמשכת אין קץ
כשידך את עורי מלטפת
עוד הרוח נושבת בגיא
את קצוות שיערך מבדרת
לא תדע את חסדה המופלא
כשאת יופי פנייך חושפת
הן ביחד נצעד במדרון התלול,
שנפרש כמרבד אל האופק
ואשא את כולך על כנפיי לבבי,
עד תמשיכי לפעום בו כדופק
עוד תבער על הסלע האש
ומתוך הפינג'אן משתקפת
דמותי הצופה למרחק
ותוהה אם נמשיך כך ללכת
עוד שוקעת השמש בים
ובינות עננים זיו זורקת
וצלי כבר אינו עוד מוטל
אך דמותך בלבי אור נוסכת.
הן ביחד נצעד אל פסגת הגבעה
לרגליה צונח הגיא
ואבוא גם אני אל צמרת אושרי
ואלחש באזנך מילותיי |
|
|
יצא המקלע מן
הסד.
ק. מרכוס פועל
נמל מרוקן
מחסנית על סיפון
"קארין איי" |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.