נמשכת המנגינה,
כבר ששים שנה.
צומחת ועולה מבטן הומייה,
פוקחת עין עצומה בתהייה.

הזמן לא עצר מלכת,
העצים בשלו וכבר בשלכת.
הערב שח,
על דור תש"ח.

הבוקר בא על שלום עכשיו,
בכיכר, המון לא רב.
מעט דומייה,
מעט רמייה.

תינוקות רכים באים לעולם,
ללא כתפות.
ידינו כבר רפות,
ותקוותינו עייפות.

רוחות רעות נושבות ברחובות,
נושאות, נאצה וכתובות.
כל אח ורע,
לא מבין, לא יודע.

ממשיכה המנגינה,
המתנגנת כבר ששים שנה,
מעט תהייה, מעט רמייה
ודקה אחת דומייה.

12.10.2007