ביום אחד שטוף שמש סהרורי ומלחשש, פסעתי אט-אט לעבר חנות
המכולת השכונתית הנקראת "מכולת שמכולת".
מרחוק, הבחנתי בברנש צעיר מפטפט לעצמו. המשכתי ללכת.
נכנסתי למכולת וברקע התנגן השיר האהוב עלי מכל: "רגע השחט".
התבוננתי מסביב וחיפשתי את המוצר המבוקש: עיגולי טחינה.
פישפשתי בין הדוכנים עד שנגעתי במשהו דביק שניראה כמו פריקה של
פיל אפריקאי.
בין כל המוצרים המבוקשים התפשרתי על שניצל תירס מחזה עוף
אמיתי.
אמרתי לעצמי, "גם חזה עוף, גם טעים ומשובח שבעתיים".
שמתי בסל ואמרתי למישהו "יום חסל יום בסל".

הריח במכולת היה כשל חלב יבש שהיה ללא שימוש יומיים תמימים,
רגע נתון של חסד ציפצף על החוק והמשיך בריח המרטיט.

באתי למוכר בפסיעות קלות והוא חשב שהנני עוד לקוח עם כסף מוגבל
בכיסו אך הפתעתי אותו וטענתי בפניו שאני עם כסף רב.
הוא כנראה התנחם אבל לאחר 30 שניות חוויתי משבר עז בכיסי.
התפלח לי השטר של העשרים שקלים ונשארתי ללא רבב.

הרגע היה פשוט מביך מפאת המקרה המצמרר, דין וחשבון היו כלשון
הדבר המסתנוור בעיני האדם.