זה כבר חודשיים שאתה בתוך סערת הרגשות המתחוללת בינך לבין
עצמך.
כל רגע, כל מחשבה, כל שיר מזכירים לך איך היא פלשה לתוכך.
איך היא שברה אותך מבפנים.
אתה לא באמת מחפש להאשים, רק מחפש לתקן את הנזק שנגרם.
אתה לא מצליח להשלים עם המצב החדש שנוצר.
אתה לא מסוגל לעכל את העובדות.
והיא מצידה, משתדלת, לומדת לאהוב.
בעוד שאתה תקוע בעבר, היא כבר ממזמן בעתיד.
מקומות מסוימים מושכים בחוטים שלך וקוראים לך חזרה.
פה ושם זה עוזר, אבל לא מצליח לתקן.
חומרי גלם מזוייפים, עבודה זולה.
מעולם לא הרגשת מלוכלך יותר, מלוכלך מבפנים.
ממתי אתה אחד כזה? כמוהם?
מתי הספקת להפוך לאחד מאנשי הקרטון?
הם כבר לא מזהים אותך.
הם קוראים לך מטורף,
הם אומרים שאתה כבר לא תצא מזה.
אתה צועק, אתה משתולל.
אתה נשבר ואתה בוכה.
לא חדש גם לך, חודשיים שאתה בקומה. |