בלב מלא תקווה עליתי על הרכבת הכחולה.
מהכרטיסן ביקשתי שיוריד אותי ב"תחנת השפיות"!
מולי התיישבה ה"עצבות" בשתיקה, ואז בחיוך עלתה לרכבת ה"שמחה"
שלידה התרווחה. לצידי התיישב "דיכאון" בייאוש ולידו "שיגעון"
עם כובע פונפון. מיד הצטרף ה"טירוף" לקרון שעשה כזה בלגן - אוף
איזה שיגעון!
ועכשיו כש"סכיזופרניה" ו"מאניה-דיפרסיה" לא פסחו מהחגיגה,
"הפרעת-אשיות" הגיעה מלווה ב"קלסטרופוביה" לחוצה.
כך המשכנו לנסוע שעות רבות.
וכשסוף-סוף כמעט נפטרתי מהצרה, ובתחנת ה"שפיות" הרכבת עצרה,
רצתי ליציאה אך אבוי, איזו צרה! כולן יחד ירדו אחריי במהומה
היסטרית, פאניקה ובהלה עצומה.