רוח זועקת לחדוות החיים
אצבעות מרוסקות מאינסוף ניסיונות
לסלק את החיץ בין החוץ לבפנים
לחלוק את נפשי עם שאר הבריות

נפש קפואה של הילולות חמות
לעולם עכורה - מסוככת בכפור
נפש מתפוצצת לנגוח דפנות
את קללת הקולמוס מפני לפתור.

הזמנים הקשים ביותר בחיי בהם אני צולח את מישורי
ההתבודדות-בגבול-הטעם-הטוב
ונקלע לאחת נלוזה לגמרי - כזו היא הטובה שהופכת אותי באחת
למשורר - בין כה וכה לרושם שירים.
אבל אני תמיד מצטער, בדרך כלל (אני מודע לאנטגוניזם,) על כך
שנפל בחלקי להיות המתבונן הפסיבי שהולך ומנתח - מערטל.

9/11/07