אני יושב באחורי מכונית. זוג צעיר מזדקן מנהל שיחה. החיים
והמוות הם פשוט דברים שאני עושה אותם. גם הם. השיחה עקרה, אין
זה משנה כלל מה הנושא שלה. יד ימין שלי מגרדת היטב את הירך
הרכה. הם משוחחים בלי הפסקה. מדי פעם אני נשאל שאלה תפלה.
התשובות שלי קרות, מרושעות, אינני יודע מדוע אני נוהג כך. משהו
מתוכי רוצה לפרוץ החוצה ולהטיח את ראשיהם האחד בשני. בראשי
מתחלפות תמונות אלימות במהירות עד כדי כך שרטט קל של ריגוש
מבחיל מעלה חיוך על שפתיי. הם מבחינים בחיוך. יש להניח שהם
מסוגלים להבין את מקורו. פי מלא ליחה. משאית הובלת עגלי בקר
חולפת לידנו ואני מנופף לנשחטים הללו לשלום. פי מלא נזלת
שאינני מקנח מאפי. עגלי הבקר שקטים, חלוני פתוח ואינני מסוגל
לעשות מאום. אינני רוצה לעשות מאום. אינני חומל עוד. המוות הקר
שאני מתפלל לו הוא בבחינת הישג רוחני. זוהי דרך ילדותית
להתמודד עם הדברים, ובכל זאת, המוות הקר. האוויר הקר החיצוני
פולש לחלל הרכב רק דרך חלוני והחלקים הסמויים המרושעים יותר
שלי משאירים את החלון פתוח, הגם שברור לי לגמרי שהאישה במושב
הקדמי סובלת מהקור. בן זוגה היה רוצה לבקש ממני לסגור את
החלון. הוא אינו מעז. הוא היה רוצה להכות אותי. מכה זעירה אך
מורגשת על ארבע השיניים הקדמיות שלי. האוקיינוס יאכל את כולנו.
מתי שהוא, כולנו נאוכל אל אחד ממקורות המים המלוחים הנוראים
הללו. אני מביט החוצה אל הלילה. הזוג הצעיר שותק, מחליף תחנות
רדיו, מכוון את המיזוג, עושה כל דבר כגוף מיומן ומסונכרן, הם
צבועים. אני מתעב אותם. אני אוהב אותם. יכולתי לרצות שירחמו
עליי. יכול הייתי לרצות לרחם עליהם בחזרה. אינני מרחם. אני
מרחם מעמקי נשמתי. אני מביט בחלונות המכוניות הנוסעות סמוך
אלינו ומחפש פני אישה שאינני מכיר עדיין, שאני נהנה לומר לעצמי
שתוכל להציל אותי. איש לא יציל אותי. אני מביט בקנאה ובהקלה אל
כל זוג נוסעים מקרי במכונית חדישה יחסית. הפחד שאני חש בדרך
כלל עמום ומסווה. אני נותן לזעם התת-ראשי שלי לחלחל מעט אל תוך
יחסיי הזמניים עם הזוג הזמני במושב הקדמי של הקיום האחורי
המסוים הזה, שאני חלק ממנו. אינני חלק מכל זה. אני משכנע את
עצמי כמה פעמים ביום שאני אינני חלק מכל זה. אני בדיחה מסופרת
שכבר איננה מצחיקה איש. אני מייגע. הקוצניות שלי כבר מזמן
איננה מוקד משיכה. נשים נבהלות ממני. פניי משדרים מצוקה נכה
ברובו של הזמן. הגבר מביט בי במבט מלא בוז וסלידה ומחייך. הוא
שואל אותי כיצד מתקדמת עבודתי. אינני מסוגל לומר יותר מכמה
מילים רצופות. שרירי הפה שלי מונעים בהתקפים ממושכים ומכאיבים
בשלושת השבועות האחרונים. אני מזיע תמידית. לזיעה שאותה אני
מזיע בלי מאמץ יש ריח חד ומובחן. אישוניי שונים מדרך כלל. שנתי
איומה. אני מביא את עצמי לכדי ניסוחים בהירים מרושעים לגבי
עבודתי. אני מספר את הפרטים התפלים ביותר. אני מדגיש את
החוויות הרעות שמהן עולה באופן ברור דמותי. דמותי איננה מקור
גאווה עבורי. אני מלא שנאה לעצמי. יש בי משהו מתכונותיו של
אקדח טעון ממורק. הכביש השחור, האוויר הערפילי, רגליה הלבנות
של האישה במושב הקדמי, כל אלה אינם עושים לי דבר. הם קיימים
וניתנים לתיאור אך אינם מזיזים בי גלגל שיניים מחורבן אחד. אני
אקדח זעיר, חם-קר, טעון ודרוך, ממתין לקרבני. קרבני הוא אני.
אין לי קרבנות גדולים יותר מעצמי. לעתים הקרובים לי סובלים
עשירית ממה שאני מסוגל לעולל לעצמי. הם מתלוננים על כך. אני
חסר סבלנות. תמונות אלימות מציפות אותי בכל פעם שמי מקרוביי
מרשה לעצמו להניח שהוא יודע דבר מה לגביי. אני יהיר, אפילו
כלפי עצמי. אני מוציא לעצמי את המיץ. אינני יודע מדוע. כל
הסיבות אצלי. האישה במושב הקדמי מביטה בי ללא רעב. היא איננה
אוהבת שום דבר בי. בעבר, החזיקה אותי בחוג מכריה מתוך אמונה לא
מבוססת שיש לי תכונות אופי מסוימות שעשויות להועיל לה. יכול
הייתי להועיל לה. הייתי יכול להועיל לעצמי. אינני מועיל. כעת
אני מעדיף להיות אדם מזיק ולא נסבל רוב הזמן. אלוהים, אני אקדח
זעיר הממתין למשהו. אני במרוצה מפני פחדים שאינני בטוח לגבי
קיומם. פניי צבועים צבע מסוים. המצח שלי אדום, רוב הזמן פניי
חמים בצורה לא רגילה. אזניי חמות תמיד. ידיי חמות לרוב,
מזיעות, מדיפות ריח פריחת עור לא מטופלת וירקות חתוכים. אני
מזין את גופי הרבה יותר ממה שאני מסוגל. יש בי איש זעיר המחזיק
שלט רחוק מתוחכם במיוחד. אין לי רשות או היתר לפעול מחוץ לעצמי
בצורה המסכנת את שלטונו של איש השלט רחוק הקטן שבי. אני שבוי
של תקריות שבלוניות. אני מרחם על עניים. נכים המבקשים ממני
צדקה ברחובות העיר אינם עושים עליי רושם. הרכב עושה את הדרך
חזרה לדירתי בלי לייצר בעיות מכניות. יש משהו מטונף ביצר רציחת
הקשרים החברתיים שלי. אני עלוב ומסוכן. הזוג הצעיר מתחרט על
הרגעים הראשונים, מתוקים, בהם השלה את עצמו לחשוב שאני עשוי
להועיל לו. בעבר נחשבתי לנכס חברתי שעשוי לקיים הבטחות
מסוימות. צפו שאהיה מישהו שלעולם לא יכולתי להיות. מישהו רשם
את שמי ברשימות השגויות. אינני בטוח לגבי דבר.
אני רוצה למות כעת. אינני רוצה למות לעולם.