אני רק רוצה להאמין שזה היה חלום, באמת! רק שזה היה חלום
טוב...
שאתה היית חלום טוב... יותר מדי טוב... אבל חלום.
זה לא ספק עדיף להתעורר למציאות שאתה אינך בידיעה שמעולם לא
היית אלא הדמיון שלי.
לא מוכנה לקבל את חסרונך כמציאות אליה אני נאלצת להתעורר.
ולגלות כל יום מחדש שאינך עוד. ולעולם לא תהייה.
לפתוח את האלבום, לראות אותך מחבק אותי בחיוך ולחטוף את כאפה
של החיים -
היית! היית... בזמן עבר.
אתה מביט בי מעבר לתמונה כשאני אחוזה בזרועותיך
והמבט הזה מקווצ'ץ לי את הקיבה, תופס לי את הלב ומנפץ אותו על
הרצפה בכוח, חובט לי עם הראש בקיר.
המבט הזה, המיוחד הזה שלך, שמעתה ואילך יביט אליי רק מעבר
לתמונה?!  לתמונות? למסכים?
אני לא מאמינה שברגעים אלה ממש אני מספידה אותך,
הייתכן?!
אני לא רוצה לכתוב שאני מתגעגעת ושאתה חסר לי
ושהעולם הזה לעולם לא יהיה אותו הדבר בלעדיך.
לא רוצה לכתוב שהיית בנאדם נדיר...
אני גם לא אעשה את זה.
כי לעשות את זה משמעו להיפרד ממך...

               ואני מסרבת להיפרד!