גם אני חלק ממסגרת שקצת קשה להבין לפעמים,
גם אני מתעצבת לעתים תכופות מדי לטעמי
ושואלת את עצמי, שוב ושוב, אם זה באמת שווה את זה.
גם אני בוכה, גם אני יודעת שזה מגוחך ומיותר לבכות על זה,
כי הכל סתם, אבל הנה, גם אני בוכה.
גם אני מחכה בלי הרף לסופי השבוע, עוד טרם חזרתי לבסיס,
גם אני עולה על רכבת הומה חיילים ומעט נחרדת מהידיעה
שהאנשים-האלה-ממש מרכיבים את הצבא שלנו.
גם אני מוצאת לעצמי, ממש במקרה, איזה מקום פנוי,
ושנייה לפני שאני נרדמת מהרהרת לעצמי,
כמה דברים לא הספקתי לעשות.
גם אני מתה מחום במדים האלה ורק מחכה לפשול אותם מעליי.

אבל..

גם אני מציצה על עצמי, בימי ראשון בבוקר, במראה,
כשאני על א' מדוגם שנודף ממנו ריח הכביסה של אמא,
כומתא בכותפת, דיסקית על הצוואר, נעליים גבוהות.
גם אני ממש אוהבת את עצמי על מדים.
גם אני מתלהבת מכל תוספת קטנה שמעידה שאני כבר
קצת פחות "צעירה מתה".
גם אני נרגשת כשילדים קטנים מסתכלים עליי בהערצה.
וכשאישה מבוגרת מביטה בי בגאווה כשאני מפנה לה
את המושב שלי באוטובוס.
גם אני יודעת ששום מסגרת לא תיתן לי כמו שצה"ל תורם
להתפתחות האישיות שלי.
גם אני מתגאה בזה שהמשפחה שלי גאה בי שלא בחרתי בדרך הקלה.
גם אני גאה בעצמי על כך.
ויותר מכל, על-אף שגם אני מחכה לשחרור,

-גם אני גאה להיות חלק מצבא הגנה לישראל.-