התאהבתי בך שוב דרך השביל הלבן
החוצה את העמק שבו אנו חיים.
בבריכות הדגים הריקות, בעופות הרזים.
בעשב הצהוב, בנחל היבש.
התאהבתי בך שוב דרך הנוף העייף,
המכוסה בערפיח וחום צהריים.
התאהבתי שוב ושוב,
כי לא היה דבר אחר להרטיב בו את עיניי,
לא שלג, לא מרק ארטישוק ולא דמעות.
התאהבתי שוב
ושוב אשוב ללכת בשביל הלבן.

האהבה שלנו היא עגבניות ממולחות,
מתייבשות על גגו של בית לבן בכרתים.
כשסיפרת לי בדרך על אחיך הצעיר,
השואף להיות עשיר בכדי להיות עשיר, אמרתי:
"שיילמד קודם מה היא אהבה". גיחכת.
רציתי שתגחכי לי כל החיים.