|
הלילה בועט לחשושי הוויה
יושבת לבד מתעלה ברגשה
פרפרים במעוף מצלילים אוירה
מעלים רגשות בעצמה
לוקחת נשימה, מוציאה שאיפה
אילו הייתי מעשנת הייתה לי זו כרוויה.
את הרעש שוברות לו פעימות,
בשברים ערטילאיים פורטות את מיתרי הלב.
כתקתוק שעון נוזל הרגש כדם לעורקים,
כמצבור אדרנלין לחודשים ארוכים.
השתוקקות בוראת תקווה חדשה,
כנווה במדבר העולה משממה.
לרוויה ללגום רגשות,
כשיכר הלב המטפטף רגש ומתערטל אל נשמתי האבודה.
|
|
|
לאחרונה אני
עסוק בגן החשמל
עם לקוחותי
הנאמנים, ואין
פנאי בידי לגלוש
לעיתים קרובות
באתר הבמה
החדשה.
עם זאת, בכל פעם
שאני נכנס, אני
מוצא סלוגן פרי
עטי כבר בדף
הפתיחה.
אני לא יכול
להחליט אם זו
דרכם של אנשי
האתר לומר לי
שהם מתגעגעים
ורוצים שאחזור
לפרסם סלוגנים,
או שסתם שלחתי
יותר מדי כאלה
בשנה האחרונה.
אולי פשוט תשימו
שלט, אפרוח
ורוד, תחזור. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.