יש מקום אחד שעליו אני רוצה לחזור,
מקום שבו הכל התחיל ובו הכל הפסיק.
אני רוצה לחזור לאותו חדר אם הנוף לים,
אני רוצה את אותה אמבטיה שבה שכבנו ונרדמנו.
אני רוצה את אותה מחברת שבה כתבנו את החלומות.
חלומות נועדו להתגשם ולא להיות כתובים במחברת.
אני רוצה להחזיר לך את הקוקייה שלחתי לך בטרם עזבתי.
אני רוצה לחזור ולענוד את הטבעות המשותפות שלנו.
אני רוצה שלא נצא מהחדר.
אני רוצה שנשוב ונדבר
אני רוצה את הדברים שאבדו,
לא שימצאו אלה שנברא אותם מחדש.

אני רוצה את חוף הים בליל החורף
את שתי הכיסאות על חוף הים בשתיים בבוקר,
את גלי הים המתנפצים לנו בכיף ואותנו יושבים ומדברים.
אני רוצה את החיוך מאחור בעקבות שתי הלחמניות ביום שישי.
אני רוצה את הצחוק המטורף שלך שאת אם יעל.
אני רוצה להביט בך במבט מוזר שלא מבין אך את מנהלת שיחה
שיחה שניהלת לפני חמש דקות על הספה ועכשיו ברחוב.

אני רוצה ללכת איתך על החוף.
אני רוצה לבנות איתך את הארמונות בחול,
אני רוצה את התמונות האלו שלא צולמו והיו צריכים להיות.

אני יודע שהם ישובו והיו,
תמונות שלנו יקומו והיו כי בחרתי בכך.
החדר שלנו יקרום עור וגידים וישמש לנו בית לרגע
אנחנו נקים את הבית את המשפחה את הרגש
אנחנו בחרנו את החיים, ואני בוחר בך.
אני לא בורח יותר, אני יודע את מה שאני מבקש.
אני מבקש את האהבה, לא זאת שהייתה.
אלה את זאת שתבוא.