עכשיו שעת לילה מאוחרת,
אולי תמיד שעת לילה מאוחרת שאני יושב מול המחשב.
אני חושב עליך ויודע שאני רחוק
אני חושב עליך ויודע שאני עדיין נוגע בך
שנינו נמצאים אחד בתוך ליבו של השני.
שנינו נמצאים ולא יכולים לצאת.
מוזר לחשוב אבל אני רוצה לנסוע
לנסוע רחוק כדי להיות קרוב
לתת לך את הירח שתמיד ימצא קרוב
אני יודע מה אני רוצה לעשות
מפחד לעשות אבל יודע מה צריך לעשות.
לפעמים שאני חושב אני יודע שמגיע לי
מגיע לי על מה שגרמתי לך, אבל
אבל תמיד יש אבל בכל דבר בחיים.
אבל אני רוצה הזדמנות נוספת.
הזדמנות לשקיעה נוספת
הזדמנות לדעת שנשאר אחד בתוך השני.
לדעת שמגיע לנו משהו משותף.
אז שוב לילה וכל אחד נמצא בצידו השני
של העולם. עולם קטן אבל עולם.
אנחנו מרגישים אחד את השני,
יודעים את השני, מבינים אחד את השני
לא צריך לומר הרבה כדי לדעת
לדעת את אותם מילים קטנות
אותם מילים שאמרנו אותם
ופחדנו מהם שהם יגמרו.
הם לעולם לא יגמרו
כי אנחנו קבענו. |