חיים על קש צפים בציפייה
מצפצפים על הפצרות הדממה
מפקירים את פגריכם שוכחים
את שאילת שאלה, שאילת השאלה
מאיפה ההר מה אכפת לו מכפירת
הלא-אכפת של הכפותים לעצמם
רשעים של אושר, עשירים של
לשלשת שטרות של משטרים
עושים רעש של עשרה שערים
אך שער אחד אין לעיר הרעים  
כי שלשלאות האושר מבלבלות
נבואה ואבנים, שמועות ומעשים
נחים במחנות של נוחות חנונה
חנונים חסרי ביצים ומשועממים
פקק השעם לבקבוק הפקפוקים
מדושנים בזבל של זרים.

לא רואים מאיפה הנהר
מה הוא רואה בבוהר דרכו  
ללא שם למים ולמה שמשתנה בו
משתינים בו. מגדל שן שונאים ממנו
שלא יעז לשנות את גדולת אשליותינו
כי הנהר ללא המים, ללא המה ללא האם
ללא הים ללא הלמה לא המאין
לא נשאר יותר מגדה, לא נשאר יותר מאגדה
קשקושים של חיים על קש של אנשים ללא אש
של מנשנשי שאריות אושר ופירורים
שטים כשוטים מעל הים ולא שוחים
שועי עולם הם מי ששואלים הם האלים
לא אלו המאושרים ואלו הרושמים
את אשר מאשרים השרים ודורשים:
"ממי קיבלתם אישורים כדי להיות מאושרים?"

אלו הצוללים אל צל האל שואלים
ובאצילות מצילים מהמצולות שאלות
לא לשכוח זה הכוח והחיוך העמוק מכל
לא לשכוח זה המוח שלא יימחה בעול
של תילי ימי החול - השאלות צפות מהשאול  
מציירות לי את אתמול נופלות עליי מהכחול
מתלילות את המשעול ואני נוטה ליפול
מכריחות אותי לצלול להאזין לכל הקול  
וזה לא בא בזול, לשאת אל זה לשאול