אישה הולכת לאיבוד בתוך גבר
אפשרויות הבחירה מצומצמות
היא מספרת לעצמה מילים עצמאיות
בעוד הנשמנה (הנשמה השמנה) שלה תלויה על זרקור שלו
כשהוא רפוי- היא חוששת ליפול.
חששות אמתיים,
היא מטפסת על עמודי הרגליים שלו
כמו על קיר טיפוס למתקדמים בלבד,
ונדמה (לה) שהיא מתקדמת.  

היא מנסה לנווט בתוך נשמתו המשתקצפת,
לא בטוחה שהיא נושמת
או הולכת  בשם האינרציה של ההולכים.

לפעמים היא חושבת שהוא לא רוצה אותה שם
ברגעים כאלה היא מתרסקת
(ניתן היה לחשוב שמהתרסקות קשה להתאחד שוב לגוף אחד)
אבל היא מגלה שהגוף - מעוות ככל שיהיה - מתקדם הרבה מהנשמה
הוא נוכח גם כשהיא כבר מזמן לא נמצאת, הוא חמקמק פחות,
הוא משקר יותר, הוא תרופה קלה.
היא רוצה את הנשמה שלו.
את זאת הלא ברורה והמטלטלת,
את זאת שנוגעת בה לרגע ומתפוגגת,
היא רוצה לכבוש את האיברים הפנימיים.  

בינתיים היא הולכת לאיבוד,
אפשר להסתכל על זה רומנטי,
אבל (בינה לבינה) זו עבודה סיזיפית.
לא פשוט לצוד נשמה,
צייד נשמות זו עבודה עדינה, מתבוננת, קיימת לא קיימת,
היא מרגישה פיל בחנות חרסינה - בנבכי הנשמה שלו.
אין קיצורי דרך, אין פיתויים זולים, זה מהלך שמתכתב עם הזמן
התכתבות אטית ונבונה.  

היא לא בטוחה שהיא יכולה
בינתיים היא הולכת לאיבוד.
הוא ישן עכשיו.