עמודי הרקיע, להם כזרדים.
קו האופק, כחוט השערה.
השמיים, כצלוחית הפוכה לחה.
ובצילם, כל כך-כל כך קר לי. יום וליל, נשימה היא נשימה.
כשהדם צובע שקיעה, אצלי האור כבה.
כשחלונות השוק נסגרים בשעת מנוחה נצחית, לי - מוות הוא מות
מת.
קר לי, כל כך קר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|