אני כל כך טיפשה! זה קורה כל פעם.
כל הפאקינג שנתיים האחרונות, זה תמיד היה ככה. ואני כבר לא
אומרת שאני חושבת עליו או מתגעגעת, אני פשוט שותקת, לא רוצה
שמישהו יידע.
אבל אולי אחרי מה שקראתי ובגלל מה שאני מרגישה עכשיו, אולי זה
באמת יעבור, כי כמה אפשר לכאוב? באמת.
זאת תמיד מישהי אחרת, אף פעם לא אני, כמה שזה נורא להגיד, אף
פעם לא חושב עליי ככה או מרגיש ככה. ואני כמו טיפשה תקועה
עליו, מקווה שאולי יום אחד זה ישתנה, כמו באיזה חלום או סרט
אמריקאי, אבל נשבר לי, זה באמת כואב כל כך שאני כבר לא יכולה
יותר.
נכנסתי לשם כי רציתי לדעת מה איתו, אני יודעת שזה אסור וחדירה
לפרטיות וכל זה אבל רציתי לדעת אם הוא כועס או עצוב או לבד או
מתגעגע, אולי הוא יגיד מתי הוא חוזר. במקום זה מצאתי משהו אחר
שהוא כתב, משהו שלא רציתי לראות. המילים שלו, כשקראתי אותן,
כאילו שרטו אותי. כל מילה שלו הרגשתי.
אני תמיד אגיד שאני לא מצטערת על זה שהכרתי אותו, כי הוא כזה
מדהים ולא הייתי מוותרת עליו, אבל לפעמים הייתי רוצה לחזור
אחורה ופשוט לא להכיר אותו, כי הוא משפיע עליי כל כך, כי יש לו
כל כך הרבה כוח עליי, שזה הורג.
אבל כן הכרתי אותו והוא מיוחד ולא, לא הייתי מוותרת על שום רגע
איתו; אבל לפעמים הייתי רוצה למחוק את כל מה שאני מרגישה
כלפיו, שכרגע אני אפילו לא יודעת איך אני מרגישה.
למה אתה כל כך רחוק? אולי זה עדיף. אבל איכשהו המרחק לא עוזר
לי, כי אתה תמיד בראש שלי, לא נותן לי לישון או סתם לחשוב על
כלום.
הלוואי והיית רחוק ממני, מהמחשבות שלי ומהדמעות שלי.
הלוואי ולא היית אחת הסיבות שאני נופלת ובוכה ולא מצליחה
להפסיק.
אבל ת'אמת, שהלוואי והיינו מרגישים אותו הדבר, לא משנה לי, רק
אותו הדבר.  
אני כל כך טיפשה!

4/11/2007