מתקפלת ורועדת
מבכה על הבאות
כבר יושבת וסולדת
מכל שיכול להיות
אבל הוא יושב רגוע
בחיוך, בלי נענוע
הוא אומר לי שוב ושוב
"תזכרי מה שחשוב"
"מה חשוב?" אני שואלת
רק לרגע משתעלת
עצבי לי לא שומעים
כל נימי מפרכסים
חיוכו המסתורי
שם עדיין לצדי
גם בחושך גם באור
אשתדל מאוד לזכור
"אבל מה!" זועק בי שד
מה לזכור עלי לעד?
סף כאב איני יודעת
ולרגע משתגעת
אך קולו- יציב וחם
שוב מחזיר אותי לכאן
והסוד לי לא נגלה -
איך נעורה בי תקווה? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.