חלק שני -עוד שאלות לאשר
שאלה : בין סרט לסרט, מה אתה עושה?
איך אתה קורא לעצמך באותה תקופה? (במאי, מורה, יוצר, הורה,
פרילנס)
איך אשתך קוראת לך שאף אחד אחר לא?
גם היא קולנוענית?
אז מי מפרנס?
אצלנו בעלי.
אבל פעם, במאי נחשב וחבר יקר שהכרתי לימד אותי את המשפט
האלמותי:
"כבמאי, כשאני יושב וחושב בשמש על הגג זה כבר נחשב שאני
עובד".
כשבעלי שאל אם זה בא עם תלוש משכורת, אז רק שמתי לב שלא!
אופס...
אף פעם לא ראיתי תלוש משכורת... אז הלכתי ללמד קולנוע בבית
הספר היסודי של ילדי.
סמסטר אחד מבחינתי כבר היה יותר מדי, (החלפתי מורה לדרמה שהיה
במעצר בית) עמדתי בגבורה במשימה ואפילו אהבו אותי אבל בחרתי
לעבוד בקולנוע, כבר לפני הרבה שנים החלטתי שזה מה שאעשה...
ועדיין אני יושבת וחושבת בשמש על הגג.
אני מתנצלת בפני אשר שוב ושוב על זה שאני נגררת לשאלות לא
קולנועיות בעליל ואני מנסה לשעשע אותו בסיפור שעלה במוחי כאקט
של מחאה...לעשות סרט על "איך כמעט עשיתי סרט על שמאליים",
ולצלם את כל הבניינים והדוחות שקיבלתי כשעצרתי רק לרגע ליד קרן
רבינוביץ' למסור 5 עותקים, לצלם את המעטפות הדקות שהגיעו עם
תשובה שלילית, לצלם את כל אותם בעלי עניין ותפקידים שנאלצתי
לעבור את המזכירות שלהם בשלב ראשון ולהסביר בפירוט רב אם התמזל
מזלי וצלחתי את המסלול להקשבה (תוך כדי מענה לסלולר, חתימה על
צ'קים או קינוח... כל שהוא).
זה המקום להודות למיכה שגריר שתרם לי עשרה עותקים מספרו שמאל
talk אותו השארתי למפיקים שהביעו התעניינות, זה גם אולי המקום
לקוות שכל אותם מפיקים שעדיין מסתובב אצלם עותק מהספר הירוק
שקיבלו מהבלונדינית - להחזיר!
הבן השמאלי שלי כבר החליף יד וכותב בימין ורק אני מסרבת להחליף
מקצוע.
רק אתמול סיימתי ביחד עם עוד פליטת מקסיקו ואם לשלושה, סרטון
של 7 דק' שאתן במתנה לידיעות אחרונות כי בטח הם לא יסכימו לשלם
ולקנות.
אז נישה של כתיבה נשמעת לי אופציה לא רעה מאוד.
אני בכל אופן, לראשונה, מוכנה לנהל סוג כזה של כתיבה
דוקומנטרית בתשובה ליחסי הגומלין בין חיי היצירה ובין הון
ולשלטון.
אם הייתי ערבייה הייתי זוכה בתקציב?
יש במאיות ערביות אמהות נשואות שעושות סרטים?
חשבתי שאם אעשה סרט על מיעוטים אזכה.
שאלה לאשר: מה דעתך? יש מיעוט עדיף שזוכה ומיעוט שלא?
איך ואיפה אתה מיקמת את עצמך על שרשרת המזון האשכנזית?
היום, אם אתה רוצה לעשות סרט, מה אתה עושה?
פרט בבקשה ורעננן את זיכרוננו שלב אחר שלב מרגע הרעיון:
1
2
3
4
5
כמה זמן לוקח לבמאי מפורסם להשיג תקציב ולעשות סרט מרגע הישמע
הגונג.
ספרתי רק עד 5 בשאלה הקודמת לזכר 5 השנים שלקח לי להבין את כל
זה.
לפני השאלה האחרונה שלי לאשר אצטרך אני לענות לשאלתו מה עשיתי
עם הסרט שצילמתי בירדן ואגיד, כאילו לא עברו 5 שנים מאז הפעם
האחרונה שדיברנו גם על זה, אני באופן אישי לא עשיתי כלום והסרט
עדיין יושב אצלי במגירה... למרות שהוא כבר לא גנוז, אחרי שאבי
נפטר... זה לא מדויק, עשיתי טלפון אחד לערוץ ההיסטוריה והצעתי
להם פנינה תיעודית ליום הזיכרון לחיילי צה"ל, ליום ירושלים,
וליום השבוי הישראלי:
אין כזה דבר! אני יודעת, אבל מה שלא אמרתי הם הציעו רק 100
דולר, אז לא טרחתי לנסוע ולהביא להם עותק לצפייה! (גם בדיוק לא
היה לי מזומן לחנייה, 15 ש"ח לשנייה) ובטח כבר איחרתי בכל מקרה
את ישיבת הועדה שמחליטה אם לשלם לי בכלל.
לפני שעמדתי בחופה עמדתי על במות הסינמטקים בירושלים ת"א וחיפה
והקרנתי סרט שצילמתי בירדן, אז ידעתי לבטח שאני במאית מן
המניין, לא הכי טובה, לא הכי גרועה אבל לא היה ספק שיש למה
לחכות, הסרט עלה הרבה יותר ושנים אח'כ עוד לקח לי להתאושש מימי
העוני חדורי האמונה והיצירה העצמאית, אפילו קראנו לעצמנו אני
וחברי הצלם :סרטי עצמאות, נכון שזה היה בגלל שהנושא היה מלחמת
העצמאות אבל כל הזמן צחקנו לנו בצער שזה סרטי עצמאות בעל
כורחנו, כי אף אחד לא שילם לנו... מאידך משרד הביטחון עשה
שימוש בסרט שלא ברשות (קוראים לזה גנב) על מנת ללמד את עובדיו
פרק חשוב בהיסטוריה של הפוסט טראומה.
וכך הפכתי אני לספונסרית של משרד הביטחון.
גדול עלי ואפילו מצלמת הוידאו שלי התקלקלה לפני שנה ומאז אני
רק חולמת ומצלמת סטילס.
תרמתי בבית, אין לי אפשרות לתרום גם למשרד הביטחון.
אבא שלי היה שבוי (ואני דור שני לשבויים?). מגוש עציון כלוחם
חי"ש בגיל 17 הוא עבר לאום אל גמאל שבירדן ושהה ביחד עם עוד
מאות שבויים ושבויות כמעט שנה שלמה מחייו... הרבה לפני שבאתי
אל העולם.
וכאן שוב אחשוף פרטים מעברי הקולנועי, בין סרט לסרט עבדתי
לפרנסתי כנערת תסריט.
חשבתי שבין הבמאי לצלם אמקסם (אז עוד לא היה גם את המושג הזה)
את שליטתי ברזי הקולנוע, זו הייתה הפרקטיקה והסטאז' ולימים גם
פרק בדוקטורט שלי על שמאליים.
התחלתי טוב, לאחר שסיימתי את לימודיי במגמה הנחשקת ביותר
בבניין מקסיקו ועבדתי בסרט עלילתי ישראלי כנערת תסריט (פיצ'ר)
עברתי לסדרה נהדרת, באמצע עשיתי עוד כמה דברים וארט ופרופס (אם
הציעו סכום של איגודים), ובסוף מצאתי את עצמי מנהלת תסריט של
טלנובלה איומה שנכתבה ועודכנה כל רגע קט כשהמפיק הלך
לשירותים.
מי שמכיר את עבודת ניהול התסריט בסדרות שמצולמות לפי לוקיישן,
יכול לנחש מה קורה כשמצלמים 14 פרקים ברצף ושכל שינוי פועל מיד
על עשרות תמונות פולארויד שהולכות ישר לפח.
אז התחתנתי.
מן הפח אל הפחת?
מה פתאום!
מצילומים מפרכים במלון הנסיכה הפכתי לנסיכה, מנסיכה לכלה
ובהמשך לאם בישראל, שום זכר לבמאית המהוללת שאפילו הספיקה
לביים כפיות בפרסומת.
רק בימים רעים ונוראים, ועוד יומיים במחזור ואם יש איזה חג
בסביבה.
ו/או אם אין עבודה, אז זו מתחילה להיות בעיה.
וכמה זמן אפשר להגיד שעובדים על סרט? ושמחכים לתקציב? ואז אולי
תקציב אחר יהיה ידידותי יותר? אולי יהיה לקטור אחד שמאלי
שהנושא ידבר אליו והוא ילחם למעני כי לי נמאס... אבל אז מת
השחקן הראשי (לא אחד כי אם שניים) וצריך לשכתב את התסריט ואם
כבר שיניתי אותו כל כך אז אולי עכשיו אפשר לשלוח אותו לקרן
שדחתה אותו לפני חצי שנה...כבר? ואולי בכלל לכתוב גרסה
עלילתית, למה לא קופרודוקציה, הרי מראש בחרתי סרט שירוץ בכל
העולם. ועד שהייתה לי פגישה עם המפיק הכי מבטיח מכולם קרס ערוץ
10 ונחרב העולם, כל כך מהר הזמן עובר, רק במבט לאחור, בפועל כל
יום של המתנה לתשובה ארוך יותר מחייו של כלב.
אז לכבוד השנה החדשה ובהמשך לשיחה שניהלתי עם אלן ברלינר אני
מתחייבת בזאת לקראת השנה החדשה לא לחכות יותר!
לא להאמין יותר למפיקים מתעניינים!
לא לקוות!
וגם לא לעשות עוד סדנאות לעקרות בית משועממות, סליחה מקיי זה
היה מכוון אלייך וקראתי גם את הספר, זה לא עזר לי ממש אבל בגלל
יום כיפור אני מקווה שתסלח לי.
ציפיות יש רק לכריות!
בינתיים אראיין במאים שהצליחו בחיים,
ואתחיל כאמור עם אשר טללים.
מעוניינים?
יש שאלות מעניינות?
אני יכולה להציע שאלות מצד ימין של המוח, מניסיוני, מהיכרותי
איתו, מהיותי תלמידתו,
מהיותי בוגרת..
אשמח גם לשאלות נוספות שלכם, בלי לחץ ויש זמן, כי במילא עד
אחרי החגים כלום לא יקרה.
מחכה לתגובתכם.
נשבעתי שלא אחכה, אז עכשיו אני צריכה לצום?
אם אני רוצה לא לרוץ אחרי ילדיי ולצעוק שיסעו יותר לאט כי זה
מסוכן לרכב על אופניים
אז כדאי שאצום, ואז גם לא אצטרך להכין להם אוכל.
מזל שבעלי לא קורא את כל השטויות שלי.
ותודה לכם על הסבלנות וההקשבה, אם הגעתם עד כה.
וגם אם לא אני סולחת מראש בדיעבד ולאלתר.
רק היום.
20/9/07
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.