על עיר הקודש עולה יום חדש,
תווי פניה מהססים במעט,
חלון סקרן באטיות מורם,
וברחובות, דממה כבדה,

מאור סגול ובשמלה חומה,
כפות רגליה פסעו בעלטה,
ובענייה אין איש שלא הבחין,
מבט תמים כטרף, ביער ציידים,

מהאופק מזמן שלא יחזור,
בצפייה החסירו דופק,
חיוכה היה מתוק,
נפנפו כפות ידה לשלום,
בלחש היא כבשה את לב כל הבריאות,

עצים נתנו צלם וציפורים הלחינו שיר,
כל אדם אשר נגלה מיד דמע בהתרגשות,
הרוח סחפה את שערה בעדינות,
האדמה הפכה רכה לפני כל צעדיה, היחפות,

מהאופק... את לב כל הבריאות.