עולם של התכנסות
אני מביטה בצללית הקלושה של
החיפוש
הופכת לפתיתים של חושך
מתפוררת לאיטה באנחה.
מה שלא ידענו לעשות,
עצבות שידענו להולל
בסוף תשיל עורה לריקנות
תרעיד בדידותי מול נרות שבת.
עולם של תהייה
ומי אני שאדע לפקפק
במה שאבד ואינו
במה שמתפוגג לאט
ונמס.
מה שלא ידענו להתיר,
פצעים שידענו עליהם לרקד
בסוף יקרם עליהם עור שני
יכסו את דמי מול נרות כבויים.
והשקט ייפרם לאיטו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.