איילת אין / צמאון |
וכיצד אדע ש
אולי לא נפלו חרסים
על גבי, בהתפוררותם.
עולם כמעט גשום
ואולי זאת רק אני ש
ניסיתי ללכת בין הטיפות
לא לומר נואש נוכח
שברירותו של הזמן.
שעות יחפות, צמאות למים
הרוחות שוב נרעדות בבדידותם
ואני זאת שחזרתי ולעולם לעולם
לא אשוב ריקם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|