|
נשמתי
זורמת בעורקיי
שוכנת בעצמותיי
מביטה מעיניי
מהלכת בעולמי
מתכווצת בלבי
קודחת במוחי.
הווה.
עד ליום בו ניפרד
היא ואני
והכול ימשיך להיות כשהיה.
גם אני אהיה
כלי דם ואיברים
דומם.
והיא תפרח ותלך
צרורה בצרור החיים
מתגעגעת ועורגת
לגוף שהיה וחדל
מרחפת ותועה
חופשיה. |
|
|
מי שבא אלי
הביתה ולא מביא
לי מתנה, אני
חושב שהוא בעצם,
קצת בן זונה.
יהודה אטלס מספר
לנו בכיתה ג'
בפגישה בבית
ספר, על שיר
שבסוף החליט
לצנזר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.