אבי שלי,

שלום לך אהובי,
ברוך הבא לחדר האחרון שלי.
ארבע שנים איתך, פעם ראשונה כותבת לך,
חולמת, חושבת, אוהבת אותך.

ברגעים הקשים, הטובים,
מטונפת בסוף מסע עם חיוך של אושר,
בוכה בטלפון עם דמעות בעיניים.
אתה תמיד שם,
אבי הטוב שלי, האוהב.
מוכן לקבל ולתת לפי פרץ מצב הרוח שלי.

מעריצה אותך,
חבר נפש אתה לי,
כרית ומשען לרגעי השברון,
שותף ומראה לחוויות ואושר.
מלווה אותי בכל צעד ושעל,
בכל שביל ודרך אתה שם.

איך אפשר לכמת למילים את כל רגשותיי?
איך אוהבים כל כך הרבה?
איך אומרים רגש עד בלי די?
איל אוקיר לך את כל התודות...

עצבות נפלה עלי היום,
וכמו תמיד היית שם לעודדני,
להעלות חיוך על שפתי,
לתת מזור לכאבי נפשי...

אבי,
מתפללת לליבך,
שלא ילחץ, שישאר...
כבר רבות הפעמים בהן חשתי את האבנים מתדרדרות תחתינו,
אך זו לי הפעם הראשונה,
פעם ראשונה שליבי צועק אליך בקול -
אוהבת אותך,
רוצה אותך,
לא רוצה בלעדיך.