[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מאיה ינקו
/
שדות בדידותי

הג'ינג'ית בשמלה הסגולה עוקבת אחרי כשאני מתרוצצת בחדר הקטן
מצד לצד, דמות במשחק מחשב, מנסה למלא את כל המשימות שנותרו לי
תחת זמן הולך ואוזל.
היא יושבת מאחורי השולחן. חלקי מכשירים שתפקידם למדוד ולהציג
באופן גרפי תהליכי חיים פזורים בו בין רשימות לשעת חרום. הסנטר
שלה שעון על אמה מנומשת, היא מסתכלת עלי. בוחנת אותי.
אני קורסת לרגע על הכסא השחור המסתובב שלידה לאסוף אוויר.
אורות צבעוניים ממשיכים להבהב לי במבוך, הזמן ממשיך לרוץ.
העיניים מרפרפות במבט אוטומטי על הנעשה סביב.

"יש לך מישהו"? היא שואלת אותי פתאום, זורקת את המילים הזרות
לחלל האוויר הזה, הדחוס רעש רקע ותזוזת אנשים היוצאים ונכנסים
יורים פקודות משתנות לביצוע מיידי.
אני מכירה את הג'ינג'ית זמן קצר מאוד. זמן שמתרגל נשימות
עמוקות המביאות איתן אורך רוח ושליטה עצמית.
"לא", אני עונה לה מעט במבוכה. מרגישה שהיא חדרה מבלי לדעת
למקום שהטיול בו עובר דרך שדה קוצים. טיול בשדות בדידותי.
"יש לי מישהו", היא ממלמלת מתוך האמה, הראש שלה כמעט נוגע
בשולחן.
אני לא מבינה את הצורך שלה לחלוק דווקא איתי את המידע הזה. יש
לה מישהו.. אבל היות וחלקה, השפתיים שלי ממלמלות לעברה
אוטומטית השתתפות אוהדת קצרה מרפרטואר ההשתתפויות לימי חג
ומועד,
"שמחה לשמוע", או "אחלה", המגיעים ארוזים בתוך חיוך חגיגי
קטן.

"להכיר לך". עכשיו, היא נבוכה. מתחילה להרגיש את הקרקע הלא
חלקה ולא שטוחה שנכנסה אליה.
אני מסתכלת עליה מופתעת. חיוך גדול טבול מבוכה מרירה סגורה בא
ותופס את מקומו עכשיו.
"אני לא בעניין, תודה".

היא מסתכלת עלי בשקט, חושבת לעצמה.
בשתיקה הזו שקמה והתמתחה בינינו אני מנסה להבין מה ראתה בי
שהייתה רוצה לשדך למישהו קרוב לה. למה דווקא אני?
"יוסי", היא מנסה שוב, "נראה מעולה". אני בוהה בה בחוסר אמון,
או שאולי זה שעמום?
"...באמת, גבוה, נראה טוב, עובד בהיי-טק." עכשיו אני מחייכת
חיוך גדול אמיתי. "כולם עובדים בהיי-טק", היא מתנצלת בשבילו.

לחיצה על העכבר אני חוזרת למשחק במסלולים מפותלים להספיק.
דרך הגב שלי אומרת לה "אני לא בעניין, אני כבר לא שם". דרך הגב
שלי היא מנסה למלמל משהו על כך שכשזה זה, אז חושבים למה לא
אפשרנו לזה להיות קודם.

Game Over

כך אני.
חושבת על חומות בדידותי ההולכות ומתעבות. חומות שבניתי בידיי
המסורות. נזהרת מהרגע בו יהפכו אידיאולוגיה, חריצים מרים יסמנו
את גופי. כבר זמן רב שמדביקה אבן לאבן באופן מדויק שלא תטעה
דרך מקומות מרושלים רוח פרצים זוגית שטיפסה במדרגות לכניסה
אחרת.
ובפנים, גידלתי הרים, ערמתי גבעות ופיזרתי אבנים משוננות
בולטות על פני הקרקע להיתקל בהן. שתלתי קוצים ודרדרים דוקרניים
להישרט בהם, ובין ספסלים בריכות נוי בהן חומצה מעכלת. גררתי
מיכל איסוף גדול ומיקמתי בחוץ לתוכו משליכה את המשפטים
המשומשים עד בלאי, מהוהים, "בקרוב אצלך", וגם בנוסח שומרי השבת
- "בעזרת השם השנה", ו-"עכשיו תורך". גם אותו השלכתי שמה. תורי
הלך לישון. רוחות ראשונות של סתיו פולטות אל הרחובות המצטננים
זוגות מכורבלים עם מבטי שלכת ואני נעטפתי בי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לפעמים, כממש
משעמם לי, פתאום
אני מרגישה כמו
מספריים.


בחיי.


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/3/08 19:30
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מאיה ינקו

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה