לעודד

בכיתי מעצב אתך
בלי להתבייש מהאישה שבה חשקתי
שלא אהבה אותי
ככה
עם רגליה הארוכות
וחזה המשתובב
היא הייתה נוטה להביא לי מתנות
וכשעשתה זאת ביקשה ממני לא לפתוח אותן
להשאיר אותן חנוטות בצלופן
או בסרטי ניילון צבעוניים
כאש קרה שלא נוגעת מעבר למראה
היא הייתה נוטה לעשות דברים חסרי פשר שכאלה
ככה אהבתי אותה

בכיתי מעצב
יחד עם מלך ישראל
בחדר שבו אביה בגד באמה
בחדר בו היא אוננה לדמויות גברים
שלא היו שווים
אפילו נשימה
שלא לדבר על נשיקה
אך למרות שזכו לגופה
הם לא זכו למתנה עטופה בצלופן

היא הייתה נוטה להרעיף עליי מתנות עטופות
וכשביקשתי לפתוח ולהשתמש בהן הייתה פורצת בבכי
וכך הן נשארו ארוזות ומקושטות
והאהבה הייתה חנוטה בצלופן

היא עזבה אותי איזה יום אחד
היא הייתה נוטה לעשות דברים חסרי פשר שכאלה
עדיין אהבתי אותה

ושנים עברו
המתנות נעלמו
אחת מהן מסתובבת במזרח הרחוק
אחרות ממוחזרות
אחדות זרוקות
ומלך ישראל עוד בוכה בטלוויזיה
ומגיעה לו התנצלותי
בכנות
לעתים אני צועק
בלי מחשבה ובלי כוונה
לפעמים אני פועל מנטיות הלב
ושוכח את האהבה
שהייתה

רק ל' כרגע בראשי, נשמתי
ובעיקר בלבי
- כל נטיות הלב שלי אליה
והיא בשלה
בשלה לעצמה
כמו בננה צהובה מדי
בשלה לאהבה
כמו אבטיח מתוק
מתוק
מתוק
מתוק לי מתוק לי ולו רק...
בגלל נטיית הלב
של מלך ישראל

לשירות הציבור ולרגשות נוסטלגיה מצורף קטע של "ילד הכוכבים" מ-
12/06/2004 מהשיר "הפרפר":

הנוף מלמעלה יכול להיות ממש בודד,
ואני יכולה להחמיץ כל כך הרבה שיכול היה להיות שלי...

הנוף מלמעלה ואני ממשיכה להתרחק,
ויש כל כך הרבה שמחמיצים אותי, ובאמת שיכולתי להיות שלהם...

ומי עומד להתגעגע אליי?
בסוף אוכל להאשים רק את עצמי.

אתה יודע שרציתי לאהוב אותך?
רציתי לחבק אותך כל הלילה,
אבל אתך - אני אפילו לא זוכרת את השם שלי

אז איך זה שאני לא מצליחה להפסיק לשכוח אותך?
למה אני לא יכולה פשוט להיות רק שלך?
למה אני לא יכולה פשוט לאהוב אותך,
מדוע אני טורחת להתעופף מעליך,
אני יודעת מי אתה,

גם אני הייתי פעם גולם.


ע.ס