מתן פינקס / אל החיים |
דורש לבי בלהט,
לשלוח יד בכם לגעת,
לרקום לבנות ולצייר,
לחבק חזק...
עיניי פקוחות וחוש הטעם,
כמו פעם מתלהב,
כשהכל היה פשוט,
עמוק בפנים היה שקט,
מתקלף, כמו גזע עץ ישן,
מעור חשוך שצבעו דוהה,
ושוב צלולים פני במים,
לא עוברים הם לפני,
ממש כמו נס, מתעורר מולכם
אני שבוי בתדהמה,
אל החיים,
אוחז חזק, מרגיש אותכם,
טיפות גוברות של אהבה,
מחברות ביני וביניכם,
דורש לבי בלהט...
... לחבק חזק יותר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|