מתן פינקס / לנגן לאור שקיעות |
איך היית מספר לי,
וקולך ליטף ברוך.
שוב לא תוכל להגיע לחולות
לנגן לאור שקיעות כשעיניי דומעות
מראה, שצבועה כולה אפור
מחייכת שמכתבך האחרון
נקרא בקול, נשבר בחושך
לא יכול לחכות עוד, כאב אוחז בגרוני
והן זולגות, מחשבות זיכרונות
לבד בשקט, תהום ללא אור
רחוק...
רק תמונה שמורה, מהזמנים האחרים
מחכה כלואה שם בצללים העמומים
ואני ניגש כל לילה ללטף את הפנים
שמדברים ומספרים
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|