בין החושך לאור,
נמצאה תשובה,
תמיד פחדתי לשאול,
האם את מרגישה,

השעון תמיד צוחק,
אני לא התרופה,
ובמדינות כה רחוקות,
נגלית דמותך בכל שנייה,

המרחק לא מטשטש,
התמונה תמיד שלמה,
וגם אם אנסה,
את לא תצאי משם,

כבר עייפתי מלשמוח,
כשקולך אלי נרעד,
להבין שאת צועדת,
בדרך משלך,

ובלילה בלי שינה,
עם שבר אור ראשון,
היא הופיעה בשלווה,
והייתה כל כך ברורה,

את שוקעת לך בשקט,
אך תמיד אזכור אותך,

בין החושך לאור,
נמצאה תשובה,
תמיד פחדתי לשאול,
האם, את מרגישה.