אנחנו יושבים כאן,
כמו בכל פעם,
סוגרים את הלילה,
יושבים 3 בחורים,
מדברים על עתיד העולם,
על פוליטיקה,
על ימין ושמאל,
על ערבים ויהודים,
על מלחמות,
מדברים על המוות.
אני לעזאזל בן 18,
עם שיער קצוץ ושעון מגושם,
מנסה ללא הצלחה להכין את עצמי
נפשית ופיזית כאחד,
לא באמת יודע למה,
אולי עם הזרם הזה שלקח אלפים,
בשביל מי?
בשביל מה?
לא יודע
כנראה שזה חזק מאיתנו -
הברגים הקטנים
שנמצאים בתוך המכונה הגדולה
והלא משומנת הזו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.