הכרטיסן יודע הכל ע''פ הניקוב בכרטיס. הוא יכול למצוא סתם ככה
כרטיס ברחוב ואז ע''פ הניקוב שבו לדעת את מצב הרוח של הנהג
שניקב אותו, באיזה שעה הוא ניקב ואפילו איך קוראים לנהג.
הכרטיסן יכול לדעת האם הכרטיס שייך לנערה או לקשיש, ואפילו האם
נעל נעלי קרוקס. הכרטיסן יכול הכל.

   יום אחד עלה הכרטיסן לקו 174, המגיע למעלה אדומים. הכרטיסן
הכיר כבר את הנהג. הכרטיסן רשם בפנקסו את מס' הקו, שם הנהג
והשעה. הוא בירר את סמל הניקוב של הנהג - פטיש ומגל, והחל
לעבור בין נוסעי האוטובוס.
   בכרטיסייה הראשונה שבדק הכרטיסן, אותה הציג לו סטודנט עם
זקן תיש ושפם מסולסל, הניקוב הופיע בדיוק על הקו המפריד בין
שתי משבצות בכרטיסייה. זהו סימן מובהק לכך שהנהג לא החליף
גרביים כבר שלושה ימים. כמו כן הניקוב לא היה מוחלט, פיסת
כרטיסייה קטנטנה, בצורת הסמל הקומוניסטי, נאחזה על ידי שני
סיבי קרטון בניקוב. הניקוב הבלתי מוחלט רמז על מעשה שהנהג לא
ביצע עד הסוף. רוב הסיכויים שהוא התעורר מאוחר ובגלל זה מיהר
ולא הספיק לנער אחרי הפיפי של הבוקר.
   הכרטיסן חש מסוקרן והמשיך לבדוק כרטיסים. גברת נחמדה עם
שיער מקורזל בצבע סגול הציגה כרטיס ''חופשי-חודשי'' הנשא
בגאווה את השם ניסים שטרונגולוביץ'. הכרטיסן היה בטוח שאם ישאל
את הגברת הנחמדה פשר העניין היא תסביר לו: ''אתה לא תאמין לי!
אבל קניתי את הכרטיסייה לפני שבועיים, בתחילת החודש, ויום
למחרת טסתי לתאילנד לבצע ניתוח לשינוי מין והשתלת רחם וחזרתי
רק שלשום ועוד לא הספקתי לעדכן...'' הכרטיסן היה אדם רחום ולא
רצה להעמיד את עצמו ואת הנוסעת בסיטואציה המביכה של "תרביץ
תירוץ לכרטיסן תוך עשר שניות" ופשוט התעלם והמשיך הלאה.
   אמא חרדית שהייתה בחברת ארבעת ילדיה הציגה לכרטיסן
כרטיסיית נוער ובה ארבעה ניקובים של פטיש ומגל, אחד מתחת לשני,
בסדר מופתי. ארבעת הניקובים הללו העמיקו את התעלומה לגבי הנהג
עוד יותר. רצף של ניקובים מסודרים רומז על אינטרקציה עם
חמותך.
   הכרטיסן אחז בידו שלושה קלפים: זוג גרביים מלוכלכות מאוד,
השכמה מאוחרת וחמה אחת הנמצאת במוחו של הנהג ומבריקה ניורונים
מאובקים בעזרת מטליות לחות. הכרטיסן חיפש אחר הקלף הרביעי. הוא
האמין שעל ידי ידיעת ארבע נקודות מפתח בכל אירוע שהוא, יוכל
לפצח את כל שרשרת המאורעות שהרכיבו את אותו אירוע. תלמיד בי''ס
שהגיש ביד רועדת כרטיסייה מזוייפת לכרטיסן סיפקה לו את
הפיתרון. ברגע שראה הכרטיסן את הניקוב שנגס בקצה הכרטיסייה,
שרשרת האירועים החלה לרוץ במוחו של הכרטיסן כמו סרט מצוייר
משנות העשרים:

   חמוס מפוספס ישן לו בתוך נעל בית הנמצאת על מדף תלוי על
קיר. רק זנבו של החמוס בולט מחוץ לנעל. הזנב נע לו באיטיות מצד
לצד כמו שיכור בלארוסי בשתיים בלילה המחפש ספסל נוח לישון
עליו. הזנב השיכור הזה מפיל בקבוק בושם מעורר, העומד על המדף
גם כן, והבקבוק מתנפץ לרסיסים על הריצפה. חמו של הנהג, בעלה של
חמותו של הנהג, משתמש בבושם הסודי כדי לעורר את אשתו בימים
קודרים. החמוס מתעורר מצליל הניפוץ ומתחיל לרחרח את סביבתו.
ריח הבושם חודר לאפו ועובר היישר אל תחתוניו. החמוס נהיה חרמן
עד קצות בהונותיו ולא יודע איפה לכבוש את יצריו. הוא קופץ
מהמדף ורץ לחדר האמבטיה. אולי הליפה תירצה להתעסק איתו. ברגע
שהוא פותח את דלת חדר האמבטיה, מכונת כביסה רוטטת פוגשת אותו.
החמוס זורק את שארית תבונתו לכיור ומתחיל למשש את המכונה
השואגת. האנרגיה המינית של החמוס בערה כמו מדורת ל"ג בעומר
בשכונת מאה שערים. באותו רגע נפלא של אהבה סוערת חושים נכנס
הבעל לחדר האמבטיה. המחזה מעורר אותו כל כך שהוא מרגיש עוד פעם
כמו בן 19. ביד אחת הוא תופס את החמוס בזנב ובעודו זורק אותו
לגינה, הוא תופס את אשתו בשימלה וגורר אותה לחדר האמבטיה.
   מאז מכונת הכביסה פועלת ללא הפסקה בבית חמתו של הנהג,
שנהגה לכבס את גרביו פעמיים בשבוע. אך מאותו יום המכונה אינה
משמשת יותר לכיבוס גרביו המלוכלכים של נהג האוטובוס, אלא היא
משמשת לבידור דיירי הבית. וכך מסתובב הנהג בגרביים מלוכלכות,
אחרי לילות מחוסרי שינה.

   הכרטיסן ירד מהאוטובוס עם חיוך על פניו בתחנה שליד ביתו.
כשנכנס הביתה, הסתכל בלוח השנה התלוי בפרוזדור והחליט שזהו
היום המתאים. למחרת הוא יהיה מובטל. הוא הדליק את מערכת
הסטריאו ושם תקליטור של ג'ון לנון. 'אימג'ין' החל להתנגן
והכרטיסן נכנס לחדר העבודה. מהתקרה היו תלויות שורות-שורות של
כרטיסיות נוער. הוא החל לנקב אותן ברצף הקדוש כך שנסים החלו
לקרות. קודם כל הוא סגר את גן-העדן ואת הגיהנום. הוא ניקב
בכרטיסיות כך שכל הגבולות בין המדינות ייעלמו וכל אנשי העולם
יחיו כאחד.
   מעכשיו לא יהיה צורך יותר בכרטיסנים, כי האנשים לא ירמו
יותר באוטובוסים. נהג האוטובוס לא יהיה מדוכדך יותר כי כל אדם
ישמח לכבס את גרביו.