אחת לכמה זמן אני קונה מחברת
ורושם בה גיבוב של מילים.
תמיד יש מה לרשום -
כשאין יצירה יש ענייני היום -
מה יש לקנות במכולת
אלו סידורים יש לסדר
אלו בלגנים לעשות,
עד שנוצרות מספר שורות
אחרות, מיוחדות
בהן אני משתעשע
במתן שם כשיר או סיפור
אולי מקטע הרהורי
או הגיג פילוסופי
אך האמת היא שכך אני דורש בשלומי.

יש לי נטייה כזו לקרוא את אותן
שורות שוב ושוב להרגיש שנרשם כאן
(או לפחות לדמיין כך) דבר חשוב.
בפנטזיה עמומה הייתי רוצה להיות סופר
אך במציאות עגומה -
הכתיבה עונה על צורך, כשאין עם מי לדבר.