|
הלב מתקשה אל מול הצינה
ספסל בגינה ציבורית
חדר בדירה שכורה
זו לא עיר אלא געגוע
כך נובח כלב
כך נושבת רוח
לאמא היו שני עגילי כסף
כמו אשכולות ענבים
העתק של תכשיט כנעני
מתל עירא, אך הם כמו
נכרו משיערה הכסוף
לסבא היה שפם ירקרק ועבה
איתו נולד, כדרך האלים
אפו היה גדול כאלו של הצלמיות
אותן גאל מן האדמה
כתיבתו עליהן הייתה פולחנו
מלבד אושר רגעי בהרי צפון חבש
נראה היה כי אני אדם של שפלה
אם לא פחות מכך, איש השבר
סוריה אפריקה אברוך
צייד-לקט של אושר מתכלה
הם הפצירו בי לעזוב את החלום
ולהצטרף אל הקריוס והבקטוס
של שיני הזמן
כך עליתי לירושלים, עיר כל כך זקנה
שמי בכלל חפץ לראותה עירומה
(עיין ערך יהודה עמיחי, גם הוא לא ראה
אך בכל זאת עשה איתה אהבה)
בן הינום רפאים, קורבנות וצלבים
רק המחשבה מעוררת בי דחייה
אך בכל זאת יש להיות ממלכתיים
געגוע, דמעה, כך ינעם הלחן
כך יאמר איש רוח
אך רק כפירה בקרבי
עת בעירי אצא לשוח |
|
|
רציתי להודיע
לכולם שאני פורש
מכתיבת סלוגנים,
זהו הגיעו מים
עד נפש, אין לי
כוח לזה יותר
וזה כבר לא
מעניין שלא לדבר
על מיותר וכבר
מזמן הפסיק
להצחיק, אז שלום
לכולם שלום ולא
להתראות.
האגו המנופח,
שקרן פתולוגי
בסלוגן הראשון
שלו בבמה חדשה,
סטייל פרק
ניסיוני
בסיינפלד או
ראיון מטופש
במחשוף (ז"ל),
או יותר גרוע
ניסיון להצחיק
מישהו. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.