והיא נשפה לתוך אוזנו ממש חלש כדי שלא יתפסו אותה נזהרת, הביטה
לצדדים ורק לא למעלה למשכנו של אלוהים, ואמרה "אתה מוכן אולי
לשבת על ידי בכסא הגלגלים?"
הוא צחק והיא הסמיקה, את היד שלו תחב עמוק בתחתוניה וכדי שרק
לא יכנו אותו פחדן נשף לתוך אוזנה, לחש כדי שלא יתפסו אותו
נזהר, ואמר "אני מצטער, אבל זה אני עם הקביים". פעמיים.
אז היא הכניסה את היד אל תוך חולצתה והוציאה משם מייבב ומקרטע
את לבה ממקום משכנו, טמנה בכיסו ששקע בשנייה ולא הביטה לאחור,
גלגלה את הכסא בכל הכוח והחליטה שלכאן היא לא תחזור.
הלב הפך בידיו לכחול ומאז הנער שלנו הפסיק לאכול, דפיקות הלב
הכחלחל עם כל פעימה ברקתו, לאט-לאט אבל בטוח, פרחה שפיות
דעתו.
והנערה על הכסא יודעת, שמאז ועד עולם בשום נערה לא יהיה מוכן
לגעת.