אלכס גרינבאום / פרח שלי |
את נולדת בשלהי הסתיו
יחד עם הקור החודר
וקור הרוחות הנושבות
אך עם הגעתך,
ואין הרגשתי כלום, מלבדך.
פרח שלי.
את גודלת יפה כל-כך, וכבר קוראת לי אמא.
בכיתי איתך, כשכאבת
צחקתי איתך, כששמחת
את הפכת את עולמי
ובעצם, את כולו.
פרח שלי.
כשהחלה המלחמה ההיא, אז את היית בת שנתיים.
את צחקת פחות
ובכית יותר
ואני בכאבך, עולמי שלי.
כשלקחו אותך ממני, פרח שלי
כבר לא רעבתי, פרח שלי
או צחקתי או בכיתי, פרח שלי
את קמלת,
ואיתך גם אני, פרח שלי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|