הרגשה של שם...
הרגשה של כאן...
היכן?



רוח סתיו באוויר, קרירה וענוגה.
עלי שלכת נושרים מן העצים.
מטיילת ברחוב, בוהה מסביב.
בין אהבה לשנאה מאבדת תחושה.
עיניו הכחולות חופרות בה בורות.
חוסר שקט בנפשה מתעורר,
מחפשת את מגעו החם, כמו רואי לעיוור.
מטיילת יחפה ברחוב, בין אנשים ודמויות.
הדים של שקט מסתובבים סביבה.
נזכרת באותו בוקר שחור שבו רצח את ליבה.
אור הירח התחלף עם חמה, עדיין בערה שם המדורה,
חייה בעולם משלה, עם כיסוי עיניים של חוסר ידיעה,
הכחשה מתמשכת ומושך אליה עוד חסר.
הוא עומד מהצד חופשי ומאושר,
בין מים לחולות, עומד צופה מסתכל מהצד וצוחק.
בודדה בעולם מלא, גוררת ונגררת.
אחרי אהבה שלא מקובלת מחפשת את היכולת את הרצון הנוסף, לקבל את
שלה, את האהבה הלא רצויה.
תלויים על חוט עדין כשני, לא יכולים להיפרד ממנו,
הוא בעולם משלו, מצד אחד קסום, מצד שני עלום,
גורם לה להתאהב להאמין,
חיה בעולם של הכחשה.
להמציא את הגלגל הם לא יכולים, אך לשבור אותו הם מצליחים.
היא עדיין ברחוב,
מביטה אל השמיים האפורים,
מחכה שיגיעו ברכות של גשמים.
מסביבה פוסעים אנשים ברחוב,
לא מייחסת להם משמעות, רק אשליה.
רוצה לסיים, לקרוע אותו מליבה,
להוציא אותו מנשמתה.
חולמת ידיעה שהוא שלה,
האמינה שאולי הוא יהיה הבא.
נערה יחידה בראות השנים,
נקרעת בין רצונות לחיים.
המחשבות נרקמות בראשה למילים,
מחפשת אותו בעולמות רחוקים,
במדבר לוהט או בים סוער,
אולי שם תשכח, אולי שם תדע.
אל מול עיניים פעורות נוטפות הטיפות,
מוציאות את המחשבות.
הדמעות איתן זולגות על הבגדים הרטובים,
הרחוב מתרוקן מאנשים דוממים.
מרימה היא ידיים,
צועקת לשמים.
הוא כבר לא שם,
הוא כבר לא
קיים.