נה עה-מה / 11.11.07 |
אדם מתגעגע חושב
במרחקים קצרים.
כל כך פשוטה אני,
אז בוא ונסבך קצת את העניינים.
אפשר לשחק באני
גבוהה, בתהיות זהובות גולשות על כתפיי,
בניחוח קינמון.
לסיום אבקש להתלפף לי
סביב הצוואר
סחור-סחור סביב הנשימה המקונמת,
שתכלא בריאותיי,
שאתענג עליה.
מי אוהב אותי?
על אנשים מתגעגעים אני יודעת
כי הנשימה שלי לא בנויה לליפופים
היא לא בנויה לגובה.
הבטן שלי מתקמרת בתחינה
ננשפת אנחה ארוכה אוורירית
צונחת לרגלי הדלת;
כמה עד הדלת יש עד העיר הזאת.
זה התחיל כאן: http://stage.co.il/Stories/537239282
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|