|
חפון את אבניי
הן חלקות ונעימות
קרירות שלי
תיתן לך מנוח
הרי כל כך אמרנו.
עכשיו אתן לך מאבניי
הדוממות
לא אלקק לעיניך
בשרי החרוך.
הן שלך.
כל הלובן.
קח אותן,
מחה את
רמציך
הטבע אותן באקווריום
קר וחשוך
התבונן בי -
צונחת לקרקעית
נימפה אבודה
לא אצמח עוד רגליים.
חברותיי
יכסו אותי בעשב ים
וינשקו את שפתיי
בטיפות רכות
לרכך את נשימתי.
אצלול לך מוסיקה דוממת
בקתרוס
גלי שיערי יזהיבו נעימה
ריתמית
סרט אילם
זה סופי
ואלה אבניי. |
|
|
הים והחוף זה
ליד זה תמיד.
שניהם
רוצים ללמוד
לדבר, ללמוד
לומר
רק מלה אחת. הים
רוצה לומר
"חוף",
והחוף רוצה לומר
"ים". הם
מתקרבים,
שנות מליונים,
אל הדיבור, אל
אמירת
המלה האחת.
כשהים יאמר
"חוף",
וכשהחוף יאמר
"ים",
תבוא גאולה
לעולם,
יחזור העולם
לתוהו.
יהודה עמיחי
ז"ל |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.