זוג עיינים תפס את עיניי וחיוך מלא זימה ורוע התקרב אל פני
המפוחדות
רטט סרר בגופי המגושם והעדין, היא אמרה שזה הסוף וכיוונה את
האקדח אל הרקה שלי והכל בגלל ששרתי, שרתי מהפחד שציפורה לא
כתבה מילים יפות לשיר המזדיין ומה יגידו השופטים?!
מעולם לא תיארתי לעצמי שככה יהיה הסוף.
היא טענה את האקדח ושרה בחולניות את מילות השיר שכתבה.
שרה חזק, ממש צרחה ואני רועדת מבולבלת מנסה לאסוף כל טיפה של
תקווה בזמן שהתקווה נוזלת ומשפריצה החוצה כמה דם.
פתאום יריב מגיע גל של נחת עובר בי והמחשבה שהוא יציל אותי
ממנה
כה מרגיע. אך הוא מגיע ומנשק אותה.
יריב כאילו שמח מהמעמד מלטף את הלחי הסמוקה שלי ומחטיף
סטירה. אך עיניי אינן בוכות. הוא איתה אני מעכלת.
ואז היא צוחקת וצחנה נודפת מפיה.
"הזמרת המהוללת" אמר יריב "כל חיי סגדתי לקולך הרך אך די לכך"
ואני מסתכלת אליו בעיינים הכי חסרות אונים שיש "רק ניסיתי
לנצח"
אמרתי וציפורה שוב צחקה את צחוקה המחריד "קולך הוא רק הכלי.
זהו
יעודך בעולם או יותר נכון היה, מעולם לא ניתנה לך זכות לעשות
דבר
מלבד לשיר!" יריב נשק לה ושניהם התחבקו. אך רק שיניתי למילים
"כי
רק האהבה תנצח" במקום "רק באהבה יש סוף" יריב חטף לציפורה את
האקדח, שיקרת וירה. |
