|
ובעת ההיא היו המאורות הגדולים
שורים על כל מרחבי ארץ
הים זהר מתוך תכלת גליו
את בצר מימיו הזכים.
תהלוכות הדגים הגדולות
עטרו את קווי החוף
נשקו לרגלי הבריות
אחזו בנפשם הפריכה.
ריגושים של שחר הילדות
כבוהק סנפירים רטוב
מכסיף אלי הכרה חרישית
האהבה רטטה בין השמשות.
הנפילים שבבני האדם
היו לזקנים הדורי כבוד
וכוח לבם היה למשל
על פני עיניי התמימות. |
|
|
תחשוב על זה.
אתה קורא עכשיו
את מה שאני כותב
עכשיו.
ובכל זאת, שני
העכשווים האלה
הם אינם אותו
עכשיו.
מה זה, אם לא
פרדוקס?
ץ סופית, לא חכם
ולא נעליים, סתם
משועמם. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.