דחוף חייב. לרוץ, לכתוב.
לצרוח בכל הכוח,
ללמוד לא לעזוב.
לעזור לעצמי לצמוח מחדש,
מהבית - ישר לרחוב.

כשאני אהיה,
אז אהיה איש חשוב,
אחד מוכר ואהוב על כולם.
כשאני אהיה,
אני אדע ללמוד
איך לא לכעוס, לקבל את העולם.

תני לי לכסות אותך,
אני עייף מלישון לבד.
נואש לחום, לאהבה.
מהי?
נכתבו שירים, מחפשים תשובות,
לא רואה אותן,
לא רואה אותי אתך.
בצורה שבה קיוויתי, לפחות.

כשאני אהיה,
אני אדע איך לפתוח דף ישן
ולספר לך באמת הכול.
כשאני אהיה,
אולי אוכל לגלות לך מה חדש
אצלי, ובכלל בעולם הגדול.
אולי אז את לא תיפגעי מהדברים, נו
השטויות שאני עושה.
שמעי, נראה לי שזו את.
או שזה אני?
מה אני עושה?

כשאני אהיה,
אני אשתדל לא למחוק
רגשות, והבעות.
ביטוי עצמי? לא?
אה, פשוט חשבתי שאת כזאת.

כשאני אהיה,
אני מבטיח ללמוד
עלייך ועליי, בצורה שבה רצית.
כשאני אהיה,
אולי יתמזל מזלי ואצליח להיות,
מה שממני ציפית.

מצחיק יצא, אה? לא חושבת כך?
בסדר, אני מפסיק לחייך.

עד שאהיה,
אתעורר מחר בבוקר,
ואצטער שרציתי להיות.

כי האמת?
פישלתי.

מצטער,
לא התכוונתי לגרום לי לבכות.

"כשאני אגדל, אני אהיה כמו כולם
ותהיה לי אהבה גדולה שתחכה לי בעולם."
[עברי לידר]