אלביסה ג'אנקי / סנוניתי |
את בלי חזייה, מטורפת
ודרך גופך מגלה אני
את העולם, כפשוטו.
שקופה, אל תנסי לכסות
כלום, דבר לא נסתר מעיניי
צחוקך מתרונן כמו שירה
מרעיד חדרים, בלבי.
רציתי לחפון בידי, לאחוז
בדל קימור, קומץ מטעם
אך את נעלמת פתאום, קוראת מחשבות.
היית כאן לרגע, אחר כך כבר לא
ניסיתי לתפוס ניצוץ שנשאר, ניחוח עבר
והנה נותרתי, שוב, עם הזין ביד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|