רמי בקיש / בזמן הזה |
הסופגניות שועטות לעברי,
מתקרבות בקצב מסחרר,
מאיימות להכילני.
אחת נוגחת באפי, ממלאה נחיריי בריבת תות.
שתיים אחרות מכות בלחיי.
וואוי!
זה כמו מסאג'!
נעים לי המגע של אבקת הסוכר.
אבל כל האחרות שצרות עלי מסביב
עושות לי להרגיש כמו קלסטרופוב במעלית.
הייתי רוצה לקחת ביס, אבל,
אלת המאה העשרים ואחת אינה מרשה לי.
לראותן בלבד לראותן בלבד!
היא צורמת באוזניי
כמו הנרות!
מעניין איך זה לאכול שעווה.
מה הערך הקלורי שלה?
לא מתים מזה אני מקווה...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|