אולגה דורפמן / חיים שכאלה |
איך הניצוץ נאלם?
איך זה שאני חצי בן אדם?
רבתי עם חברים,
ראיתי חיים,
בסופו של דבר כולנו אותו הדבר.
עוד לא מתה, רק 23, אבל גם לא חיה.
מסתובבת ברחוב, חצי בן-אדם, מחפשת אחרי האושר.
הוא לא פה, הוא לא שם, הוא גם לא כאן, הוא עוד נעלם.
חיים שכאלה הביאו אותי לכאן.
לא רוצה, לא מרגישה, לא נושמת.
רוצה לישון ולא לקום, כך יהיה לי רק טוב.
לא אסתובב יותר ברחוב,
לא אחפש את פניך, לא אחבק את עצמי.
בלילות ארדם בלי ידיך,
זאת הולכת להיות רק אני.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|