אתה תטריף אותי, תשגע אותי.
אתה תגרום לי לצעוק, חזק, חזק.
לשום מקום, אל אף אחד.
ואני אשתגע, אתבלבל.
יותר מעכשיו.
אבל אני לא אכנע, לא אשבר.
אני אשלוט בעצמי.
אך לא בך.
ואתה תתאמץ, בכוח.
תשחק בי, להנאתך.
תעשה בי כל מה שתחפוץ.
ואני אסחב אחריך, אסחב כנועה וחסרת כל.
חסרת כל, מלבדך.
ואתה תגרום לי את האושר בו אתה חפץ.
תגרום לי להיות כל כך מאושרת מבחוץ.
איך ריקנית מבפנים.
תפנה כל דבר שהפריע, הזיק.
ותשאיר אותי בלי כלום.
תשאיר אותי ריקה ממני, ומלאה בך.
מאושרת וצבועה.
ריקנית ושמחה.
מאוהבת בשנאה.
רואה רק אותך, ולא את מה שעשית בי.
ומאותו אתה שהפכת ממני תמאס, תמאס בך כל כך.
כי כמוני אין נוספת.
ואותה זאת שאהבת כבר אינה, נשארת אתה עם עצמך.
והאהבה העצמית גדולה מכל דבר, האהבה העצמית הרסה אהבה אמיתית.
וכשאזרק אשאר אתה, אך ורק למענך.
ויום אחד עוד נבין שנינו, מזה היה להיות טיפשים וצעירים,
צעירים ומאוהבים. |